התוכנית הבוזגלוס היא תוכנית ריאליטי-דוקומנטרי, המשתתפים בה הם משפחת בוזגלו המפורסמת, הידועה בתור משפחת הכדורגל הישראלית. כל המשפחה משתתפת בסדרה, אך הדמויות הראשיות הן יעקב וחני ראש המשפחה, ילדיהם; אוהד, אסי, מאור ואלמוג, והנשים שלהם; פאני גרושתו של אוהד, עדי, מירן ונטליה. הנכדים של יעקב וחני, הם דמויות משניות בסדרה

 

​

​

​

​

​

​

​

​​

​

​

​

​

משפחת בוזגלו​

 

​

היא משודרת משנת 2017 ומונה 8 עונות, ובקרוב תצולם העונה התשיעית וגם סרט קולנוע בכיכובם על אותו הקונספט של דוקו ריאליטי. הבוזגלוס היא סדרת מקור של יס, והיא משתייכת לסוג דוקו-ריאליטי. בסוג זה, המשתתפים מתעדים את שגרת חייהם באמצעות מצלמות או שיש צוות צילום מקצועי שמתלווה אליהם צמוד. בבוזגלוס, מתלווים עם המשתתפים צוות צילום מקצועי למשך פרק זמן מסויים, והם מתעדים את השגרת חיים שלהם. בנוסף לכך, בתוכניות דוקו-ריאליטי, להפקה ולצופים אין דרך להשפיע על התקדמות הסדרה, היא מצולמת מראש ונערכת ומשודרת אחרי בערך 8 חודשים מצילומה, כך שהצופים בסך הכל צופים בתוצר המוגמר, כל אחד מהמפורסמים המשתתפים מייצג את עצמו, וחושף את הסביבה שלו ואת חייו הפרטיים לעיניי הצופים דרך המצלמה. ולכן הריאליטי-הדוקומנטרי הבוזגלוס משתייך לתוכניות הדוקו ריאליטי

​

לתוכניות ריאליטי יש מספר מאפיינים, ועל מנת שתוכנית מסוימת תיחשב כתוכנית ריאליטי, היא צריכה לכלול בתוכה את מאפייני תוכנית הריאליטי

;הינה כמה מהמאפיינים

התמקדות בנושא; הבוזגלוס מתמקדת במשפחה אחת - משפחת בוזגלו, היא מתמקדת בדינמיקות במשפחה, ובאורח חייהם

​

דרמטיות; הבוזגלוס משתמשת בדרמטיות כדי ליצור עניין, בין אם זה ריבים בתוך המשפחה, התלבטויות מקצועיות בקריירה. באחד הפרקים מסופר שאסי קיבל הצעה להשתתף בסדרת הכדורגל הקומית ״גולסטאר״ תמורת מיליון שקל, ואם אסי היה מסכים להצעה, סדרת הבוזגלוס לא תמשיך וזה יפגע בכל המשפחה, מבחינה כלכלית, כבר פחות יהיה סביבם עניין ועוד לפרק עצמו קוראים ״הבחירה ,  של אסי" והוא נשאר עם סוף פתוח

​

אנשים "אמיתיים" שמציגים את עצמם; בני משפחת בוזגלו מציגים את עצמם, למרות היותם אנשים מפורסמים בארץ, התוכנית מציגה

אותם בנוסף להיותם אנשים מפורסמים, גם כאנשים פשוטים מן השורה, מחוץ לפרסום

 

סוד ההצלחה של תוכנית הבוזגלוס הוא מציצנות, שמספקת לצופים הצצה לחיים האישיים והמשפחתיים של בני המשפחה בצורה

פתוחה וישירה. אנחנו חיים בכפר גלובלי, שבו כל מידע, תמונה או אמירה מתפוצצים ברשת מהר מאוד ברשתות החברתיות

דרך רשתות חברתיות כמו אינסטגרם וטיקטוק, אנחנו מקבלים הצצה לחיים של אנשים דרך הפילטרים שהם בוחרים להציג, הם בוחרים מה להעלות ומה לשמור לעצמם והם שולטים על התוכן שאנחנו נצרוך. אבל בתוכנית הדוקו-ריאליטי ״הבוזגלוס״ המשתתפים לא שולטים איך להעלות, מה להעלות ומאיזה זווית לצלם, ברשתות החברתיות המון דברים מזויפים במסווה של אמת. המון קמפיינים שקריים, ורוב המפורסמים לא מראים את הרגעי קושי שלהם, בעצם רשתות חברתיות זה לקט של רגעים בחיים שלנו שרצינו לתעד ולשתף לשאר. אבל לעומת זאת, הבוזגלוס מספקת לנו הצצה לחיים של אותם בני משפחה מעבר למה שרואים ברשת, היא בעצם מראה לנו תוכן שהוא טבעי שהם לא שולטים בו

​

היא מציגה את החיים האמיתיים של משפחת בוזגלו, עם כל הרגעים האותנטיים והיפים וגם את האלה שלא, גם ריבים מכוערים והתפרצויות זעם שככל הנראה לא נמצא באינסטגרם של אחד מבני המשפחה, כך שאנחנו מקבלים תמונה מלאה יותר של מה שמתרחש מאחורי הקלעים, ובעצם התוכנית מנפצת לנו את אשליית ״המשפחה המושלמת״ שהציגו לנו בסטורי, או את החיים הזוהרים שחשבנו שיש להם רק כי הם לא שיתפו את העוקבים שלהם ברגעים הפחות טובים

​

התוכנית מאפשרת לצופים להיות ״זבוב על הקיר״ ברגעים אינטימיים של אחת מהמשפחות הכי מפורסמות בישראל. הקהל עד לכל הקונפליקטים, השיחות הפרטיות, ההצלחות וגם הכישלונות. דרך הצפייה, הצופים מקבלים תחושה שהם מכירים את המשפחה באופן אישי וקרוב למרות שמעולם לא פגשו אותם במציאות, כי הם צפו בריבים ואינטריגות שבכל משפחה אחרת בדרך כלל נשארות בתוך המשפחה, על אחת כמה וכמה שמדובר במשפחה מפורסמת מאוד, שבחרה להוציא את הכביסה המלוכלכת לעיניי כל המדינה

​

אנשים צופים בבוזגלוס מפני שהיא עונה על מגוון רחב של צרכים, על פי גישת הצרכים והסיפוקים, הצופים בוחרים במודע במה לצפות והם מונעים לפי צרכים כלשהם, לכל אדם יש צרכים שונים מהאחר, וכל אחד מנסה לספק את הצרכים הללו בדרך משלו, חלק מהצרכים הללו שקיימים אצלנו, מקבלים סיפוק מהתקשורת. למשל, צופה יכול לבחור בתוכנית כמו “הבוזגלוס” כדי להרגיש חלק מהסיפור של הדמויות, כדי לצחוק ולהנות מהומור, או כדי ללמוד על האורח חיים של משפחה. בעצם, כל אחד מוצא את מה שהוא מחפש בתוכנית, וזה משתנה מאדם לאדם

​

צפייה בבוזגלוס עונה על צרכים פסיכולוגיים, ומאפשרת לצופים להתחבר לבני המשפחה ולחוויות שהם עוברים. למשל פאני, גרושתו של אוהד, שיתפה על הבגידות שחוותה, וכל תהליך הגירושים שלהם מתועד בתוכנית, היא סיפרה איך היא גילתה את זה, איך הרגישה אחרי, כמה זה היה בשבילה לא צפוי אחרי עשור של זוגיות וארבעה ילדים משותפים

אנשים אוהבים לראות אנשים שמתמודדים עם קשיים דומים לשלהם ומביעים רגשות בצורה כנה, יש אפילו אנשים שמכירים בקושי שלהם רק דרך הסתכלות מהצד על בן אדם שמתמודד עם אותה הבעיה שהם עיוורים לה. עצם הראייה מהצד דרך תוכנית טלוויזיה בכל תהליך הבגידה שחוותה פאני, וההחלמה הנפשית  שלה אחרי הטראומה הזאת, צופים שחוו משהו דומה יכולים למצוא נחמה ותחושה שהם לא לבד, שזה משהו שמקל על הכאב הנפשי, לדעת שאתה לא הראשון ולא האחרון שמתמודד עם קושי מסוים כמו בגידה למשל שפאני

חוותה

​

בנוסף, התוכנית עונה גם על צרכים קוגניטיביים, הבוזגלוס היא בין תוכניות הדוקו-ריאליטי המוצלחות במדינה, ועקב כך בני המשפחה מסוקרים הרבה יותר, ועולים לכותרות על כל פליטת פה. למשל לפני כחצי שנה הופץ ברשתות החברתיות סרטון בו אסי ועדי נעצרים במכס על קניית תיק יקר ומתועדים בהתנהגות המגעילה שלהם כלפי העובדים שבסך הכל עושים את העבודה שלהם, במשך יומיים שלושה, האינסטגרם והטיקטוק היו מלאים בסרטונים ותגובות קשות על כמה ההתנהגות שלהם לא בסדר

 

:הסרטון של אסי ועדי במכס​

https://www.youtube.com/watch?v=Lc_ooQ1fQpI

​

וברגע שמשהו כזה רץ ברשת ומדברים עליו בכל מקום, ורק אתה לא מבין מה קורה, אתה חווה פומו, שזה בעצם חרדת החמצה שאתה מפספס משהו שכולם מכירים ורק אתה לא, ואחד מהצרכים שמביאים אנשים לצפות בבוזגלוס הוא הצורך להיות מעודכן ולדעת מה קורה במשפחה שכל היום עולה לכותרות, בשביל לדעת על מה מדובר ברשת ולהביע דעה בעצמך

​

הבוזגלוס נותנת לנו מענה על צרכים המשתנים מאדם לאדם, רגשיים פסיכולוגים וקוגניטיביים וזו הסיבה למה אנשים צופים בבוזגלוס, לראות אנשים אמיתיים ממש משתפים את החיים שלהם בצורה פתוחה כזאת גורם לאנשים לחזור לצפות בתוכנית שוב ושוב

​

רב-תרבותיות זו היא גישה המעודדת קבלה ושילוב של תרבויות שונות בתוך חברה אחת, אבל עדיין שומרת על המסורות, המנהגים והשפות השונות של החברים בקבוצה, במקום לקחת את כל התרבויות וליצור באמצעותם תרבות אחת אחידה, הגישה הרב-תרבותיות מכירה בכך שחשוב לכל קבוצה לשמור על התרבות שלה כי זה בעצם מה שמייחד אותה. בישראל, רב-תרבותיות היא תופעה ידועה ומורגשת בגלל המגוון הרחב של העדות והקבוצות האתניות השונות המרכיבות את החברה שלנו. אנו מוקפים באשכנזים, מזרחיים, אפריקאים, צברים ויוצאי ברית המועצות שעשו עלייה לארץ ישראל
החברה הישראלית מאופיינת במסורות שונות, ממגוון עדות שונות, מה שמאפשר מפגש בין תרבויות ומסורות שונות

​

משפחת בוזגלו היא משפחה מזרחית-מרוקאית, כמה מהגברים של משפחת בוזגלו נשוים לנשים שבאות מבית של עדות שונות, למשל מירן אישתו של מאור היא פרסית, ובאחד מהקטעים בסדרה היא זורקת אורז על הרכב של מאור להצלחה, שזה אמונה תפלה פרסית ידועה. נטליה אישתו של אלמוג ממוצא רוסי, ומצולמת לפעמים מדברת רוסית עם אחיותיה או אמה. עדי אישתו של אסי ממוצא מרוקאי, ובסדרה מצולמת החינה המרוקאית שהם ערכו לכבוד בת המצווה של בתם אייר​

​

פוליסימיות היא תכונה שמאפיינת מושגים, סמלים ומילים שיש להם משמעויות מרובות, מה שמאפשר לקהלים מגוונים לפרש את האותו הדבר רק בדרכים שונות, בהתאם לרקע התרבותי, החברתי והאישי שלהם. הפוליסימיות מאפשרת לכל צופה למצוא פרשנות אישית בתכנים שהוא רואה, לגלות משמעויות נוספות וליצור חיבור אישי לתוכן שמוצג לו
כשיש איזה שהוא עליהום תקשורתי על אחד מבני המשפחה, או על המשפחה כולה, התוכנית מאפשרת לנו לראות את זה מנקודת המבט של אותו בן משפחה שנעשה עליו העליהום, ולראות את הדברים באור שונה

​

בתוכנית הבוזגלוס מיוצגות כל מיני קבוצות שונות של  האוכלוסייה, והייצוגים שמוצגים בתוכנית הם פשטניים ומוגבלים לעומת המציאות, ומבוססים על הבניה חברתית של המציאות. בעצם יוצרי התוכנית בוחרים איך להציג קבוצות שונות ומשתתפים בתוכנית, אילו סמלים או דברים להשתמש בהם ואיך לתאר כל דמות. הבחירות האלה יוצרות תמונות מסוימות על קבוצות באוכלוסייה, אבל התמונות האלה לא תמיד תואמות את המציאות האמיתית והמורכבת של אותם אנשים

​

בהבוזגלוס, הכדורגל הוא חלק מרכזי מהסדרה, כל הגברים במשפחה היו שחקני כדורגל, ועכשיו גם הנכדים משחקים כדורגל, הם טוענים שזה קסם משפחתי שלהם. ובתוכנית כדורגלנים מוצגים כגברים מצליחים, חזקים ומפורסמים, עם הישגים מקצועיים שהכדורגל זה כל חייהם, אם מפסידים במשחק צריך לבטל תוכניות, כל חתימת חוזה עם קבוצה חדשה מצריך מעבר דירה בקרבת מקום הקבוצה והכדורגל תמיד במקום הראשון, גם אם זה אומר להפסיד את הלידה של הילדים שלך. התוכנית מדגישה את הצלחתם בכדורגל, אך לפעמים גם מציגה את הצדדים הפחות טובים שלהם, כמו קשיים אישיים או תסכול מהקריירה

​

עוד קבוצה שמיוצגת היא המשפחה המגובשת והחזקה. משפחת בוזגלו מייצגת את המשפחה המלוכדת עם ערכים משפחתיים חזקים, קשרים הדוקים ותמיכה הדדית. אבל, לעיתים יש גם ייצוגים של קשיים משפחתיים, עימותים או קשיים רגשיים, כמו שיש בכל משפחה

​​​

תיאוריית המרכז והפריפריה של אלי אברהם באה לידי ביטוי בסדרה הבוזגלוס דרך האופן שבו המשפחה מוצגת כמשפחה שמגיעה מהפריפריה, עם התרבות והאופי שמזוהים איתה. בני משפחת בוזגלו מדברים בשפה עממית, מתנהגים בגישה ישירה ומשדרים חיבור חזק למשפחה ולשורשים המזרחיים שלהם. כל זה מדגיש שהם שונים מהתרבות שמזוהה עם המרכז, שנחשבת יותר יוקרתית, מתוחכמת

ומחוברת לעולם של הצלחה

​

בסדרה רואים איך המשפחה מתמודדת עם הפער הזה. מצד אחד, הם גאים במי שהם ובאיפה שהם באו ממנו, אבל מצד שני, הם רוצים להשתלב בעולם המרכזי של פרסום, ספורט ותהילה. זה יוצר מתח בין הרצון להצליח בעולם הגדול לבין השמירה על הזהות הפריפריאלית שלהם. כמה וכמה פעמים מספרים הכדורגלנים על הילדות שלהם, שגדלו בפריפריה בדירות קטנוץ מאוד, על המעברי דירה המרובים, ובנוסף לכך, יעקב ראש המשפחה מספר על איך התחיל לעשן מגיל מאוד מאוד קטן, ועל כך שגדל בשכונה לא טובה במיוחד בירושלים

​

הסיפור של הבוזגלוס מוצג כסיפור סינדרלה – משפחה מהפריפריה שמצליחה לפרוץ ולהגיע למרכז, לתהילה ולעולם של השפעה והצלחה. עם זאת, לאורך כל הדרך, מודגשים מאפיינים שקשורים לפריפריה, כמו ההתנהגות הישירה, הצורת דיבור, הקשר המשפחתי החזק והאופי העממי. זה גם מחזק סטריאוטיפים על הפריפריה וגם מציג אותה באור חיובי שמדגיש את האותנטיות שלה

בסופו של דבר, הסדרה מראה את המורכבות של היחסים בין מרכז לפריפריה, היא נותנת לפריפריה מקום ובמה, מפני שהיום כל הילדים והנשים גרים במרכז, אבל עדיין שומרת על ההבדלים הברורים בינה לבין המרכז. הסיפור של הבוזגלוס הוא מצד אחד גאווה לפריפריה, מצד שני מדגיש את הקשיים של השתלבות בעולם המרכזי

​

בחרתי בקטע מתוך העונה השמינית של הבוזגלוס, בו נטליה אישתו של אלמוג בוחרת לחשוף עם אחיותיה על האלימות הקשה שחוו מצד מאבא שלהן בילדות. על איך היא ומשפחתה ברחו מהבית כשהייתה בת 8 כי בוקר אחד הוא קם משוגע לדבריה ואמר שהוא רוצה לרצוח את המשפחה, ושככל הנראה אם היא אמה ואחיותיה לא היו בורחות באותו היום הן היו מצטרפות לרשימת הנשים והילדים שנרצחו כתוצאה מאלימות במשפחה, על האופן בו היה מכה אותן, את אמא שלהן ואפילו את האחות הקטנה שלהן התינוקת שהייתה רק בת

שנתיים

​​

:הסיפור של נטליה

https://www.facebook.com/reel/761616032541061

​

נטליה מספרת על אותו היום בו הן ברחו, על איך שהיא אמרה לאמה שהן חייבות לברוח, ואם הן לא יברחו אביה ירצח אותן, ואמא שלה התחילה לסדר את הבית, אולי מתוך חרדה או מהפחד לברוח, המון נשים פוחדות לצאת מהמעגל של האלימות במשפחה יותר מאשר שהן פוחדות להישאר בו

​

משנת 2020 נרצחו 116 נשים כתוצאה מאלימות במשפחה, ועל פי הערכות כ-600,000 ילדים חווים אלימות במשפחה
משנה לשנה מספר השנים שנרצחות על ידי בן זוגם אינו פוחת, וכמעט כל חודש שומעים על אישה שנרצחה כתוצאה מאלימות במשפחה

הקטע שבחרתי מעלה מודעות לתופעת האלימות במשפחה שהיא נושא מרכזי שמעורר הרבה תשומת לב בשנים האחרונות, במיוחד בעיקר אחרי חשיפת הסיפור של שירה איסקוב, אישה ישראלית שסבלה בתקופה ממושכת מאלימות מבעלה והצליחה לברוח ממנו כשהוא ניסה לרצוח אותה, ומאז הפכה לסמל 
למאבק באלימות נגד נשים

​

אחרי חשיפתה של שירה איסקוב ומקרים חמורים של פגיעות ורצח, בעיקר כלפי נשים וילדים. החברה הישראלית מכירה בנושא החשוב מאוד הזה, והיום קיימים מקלטים לקורבנות של אלימות במשפחה, נטליה עצמה סיפרה שלאחר שברחו שהו במקלט של נשים מוכות

אבל למרות זאת, המון פעמים אנשים לא מדווחים על האלימות שהם חווים בתוך הבית בגלל הפחד מאותו אדם אלים או בושה, יש אפילו קורבנות שחושבים שגם הרשויות והמקלטים לא יעזרו להם ולכן לא פונים לעזרה

בסופו של דבר על מנת לטפל באלימות במשפחה, צריך להעלות את המודעות, ולתת לקורבנות תחושה שהן לא לבד ויש מי שיעזור להן, וזה בדיוק מה שנטליה עשתה, היא שיתפה בפריים טיים מול כל המדינה את הסיפור האישי שלה, בשביל להעלות את המודעות ולהראות שאפשר לצאת מהמעגל האלימות במשפחה.