:בחרתי בדילמה מספר אחת
כמו שלכל דבר קיימים גבולות מסויימים, בין אם רואים אותם או לא, הם נמצאים שם, כך גם לסאטירה ולהומור. יש דבר הנקרא הומור שחור, זהו סוג הומור שנוי במחלוקת, שעוסק בנושאים מורכבים כמו מוות, שואה באופן הומוריסטי. יש היום לא מעט סטנדאפיסטים שמשתמשים בז’אנר הזה, בדיחות שחורות מפוצות בכלל רחבי האינטרנט והרשתות החברתיות ויש אנשים שאוהבים אותו וחושבים שהוא הכרחי, יש גם כאלה שלא, אני מתקשרת לאלה שלא

​

הומור שחור זה כמו לכבות סיגריות על טראומה של בן אדם, זה ברור שזה יצחיק אחרים, אבל ברגע שאותו בן אדם שומע את הבדיחות האלו, על הטראומות הכי גדולות שלו, זה קצת פחות מצחיק, אולי יש אנשים שמסוגלים להתמודד עם צחוק על הכאב שלהם, הרי צחוק מרפא את הנפש, אבל אני באופן אישי לא, אני גם לא חושבת שזה מוסרי ונכון להמציא ולספר בדיחות שחורות על למשל ניצולי שואה, אחרי שנלחמו נגד היצורים הנאצים, שסבלו במחנות השמדה, חיו ללא ידיעה, ללא כל שמץ של מושג מתי הסיוט שהם חיים בו ייגמר, לאף אדם לא מגיע לחיות באזור ששונאים אותו על סמך דת שאליה הוא נולד ומשתייך, ואחרי כמעט 2000 שנות גלות, שנהרגו ככ הרבה יהודים דם מדמנו, בוא מישהו אחרי כמה עשורים טובים, ומספר בדיחות על מחנה השמדה למשל, אחד שהוא אולי במקרה הטוב ראה מכמה תמונות בגוגל, ומקטין את הנושא ומשתמש בו רק בשביל ״עוד פאנץ׳ למופע הסטנדאפ שלי״ הוא לא רואה מעבר, הוא לא מסוגל לראות שאותם אלה ששרדו את השואה הם החלוצים שהקימו את המדינה שלנו בעשר אצבעות, ובזכותם הוא יכול ללכת ברחוב בלי שיצעקו עליו יהודי, שיילעגו לילדיו, ישחיטו לו את החנות, יכריחו אותו ללכת עם טלאי צהוב ויקחו ממנו את חופש התנועה. אנשים וסטנדאפיסטים בפרט לא יכולים להבין שיש קבוצה שלמה מאחור, שאותה בדיחה קטנה שהקהל יצחק ממנה, יכולה לטגרר את אותם, להחזיר אותם למעורות העבר. השואה הוא הנושא שכולם חושבים עליו ברגע שעולה הביטוי ״הומור שחור״, קשה לי להבין למה זה נראה לאנשים נכון לצחוק על הצלקת הכי גדולה שלנו בתור עם יהודי ולזלזל באלה ששרדו אותה, ובזכותם אנחנו פה היום

 
:למשל 
?איך יהודי מתחיל עם מישהי בגטו"

הוא מבקש ממנה את המספר שלה״

 
  ״שני ילדים רבים
השני זורק על חבר שלו אפר
"זה שהוא זורק עליו אומר "היי, אסור לערב הורים

אלו בדיחות שחודרות למתחת לחגורה, אבל זה כל הייחודיות של הומור שחור. אני באופן אישי לא הייתי יכולה לישון בשקט אם הייתי יודעת שעשיתי טריגר למישהו שמבוגר ממני ביותר מחמישים שנה

אם נסתכל מנקודת מבטו של יוצר, יש יתרונות וחסרונות אם יחליט להוסיף הומור שחור למופע הסטנדאפ שלו. ראשית, אי אפשר לדעת מי ייחשף להומור הזה, אם זה הומור שחור על אתיופים, שלא יכולים לברוח מצבע הגוף שלהם, ונשפטים בגללו על בסיס יום יומי, ובין אם זה אנשים שחוו פגיעה עצמית, אין לדעת לאן זה יגיע ואיך אנשים יפרשו את זה בתוך הראש שלהם, זה ממש מודל פיסק, מעבר לכך זה גם פוליסמיות, שיכולות להיות כל כך הרבה משמעויות לבדיחה אחת, יש אנשים שיקרעו ויצחקו מהבדיחה, ויש אנשים שזה יעורר אצלם טריגר, יהווה עבורם כצלקת, ויעשה להם פלאשבקים לדברים שקרו בעבר, אבל גם אפשר לחשוב עליו שהוא לא מעניין או לא מקורי כי שומעים את הבדיחות הנורמטיביות מאלף

סטנדאפיסטים אחרים

​

אבל מנגד, עם הבדיחה המתאימה, היוצר יכול ממש להרים את המופע שלו למעלה, היום סטנדאפיסטים מעלים קטעים מהמופע שלהם לטיקטוק, לאינסטגרם, לפייסבוק, ולשאר הרשתות החברתיות, אם היוצר יעלה אותו משחק ומספר את הבדיחה השחורה, היא יכולה ממש להתפרסם, לבנות לו שם בתחום, ולעזור לו לקדם את הקריירה של עצמו
.כמו בכל דבר, גם פה יש רווח ויש הפסד

 

:לדוגמה קטע מהמופע סטנדאפ של קובי קוריאט​

https://youtube.com/shorts/GoTDg7HUl34

​

 על פי הבדיחה, הוא מתאר ״שחיי נישואין״ הם כמו שואה ובגלל זה הוא מגדיר את עצמו כניצול שואה. זה עוד מהבדיחות העדינות יותר, יש כאלו שהרבה יותר קשות עבור הצד השני, הצד שלא צוחק
בעצם בבדיחה הוא מקטין את הערך של בניצולי שואה ומזלזל במסע הארוך שעברו