צנזורה

לא כל ידיעה היא ברת פרסום, יש ידיעות ביטחוניות, שעצם הפרסום שלהם יסכן את ביטחון המדינה, ויחשוף סודות ביטחוניים שהאויב עלול להשתמש בהם כנגדנו

הצנזורה לעיתונאות ותקשורת, או בשמה היותר מוכר, הצנזורה הצבאית, זוהי יחידה אשר שייכת לאגף המודיעין בצה״ל, שמטרתם צינזור מוקדם של נושאים הנוגעים לביטחון מדינת ישראל

לצנזור הצבאי יש מספר תקנות שעל בסיס הם הוא מתנהל, התקנות אלו התפרסמו על ידי המנדט הבריטי והם נקבעו בשנת 1945

לדוגמה, תקנה מספר 87 קובעת שלצנזור יש יכולת לאסור פרסום מסויים אם לדעתו הדבר יפגע בביטחון המדינה, שלום הציבור או בסדר הציבורי. זאת אומרת אם וכאשר תתפרסם ידיעה אשר עלולה לסכן את ביטחון המדינה, היא יכולה לפסול אותה, למשל, איתי בלומנטל, פרסם בחשבון הטוויטר שלו, שהצנזורה אסרה עליו לדווח שראש המוסד דדי ברנע, נחת בקטאר לשיחות על שחרור החטופים והפסקת אש

                          מתוך טוויטר, ציוץ של איתי בלומנטל

​

עוד דוגמה, תקנה 97 אשר קובעת שהצנזור רשאי לדרוש כל חומר שעוד לא פורסם בכל דרך, וזאת על מנת שהצנזור יוכל לממש את סמכותו לאשר או לא לאשר חומר לפרסום

​

יש הרבה ביקורת על הצנזורה הצבאית, לאחרונה במהלך המלחמה נחשף שהצנזורה הצבאית פוסלת ידיעות כאלו ואחרות, אך מאפשרת לכלי תקשורת אחרים להעלות אותם. לדוגמה, אבישי גרינצייג, אמר שחשיפה שצונזרה לו, פורסמה לאחר מכן עם אישור צנזורה בכלי תקשורת אחר, או לחילופין, שחשיפה שצונזרה לו, התפרסמה ללא אישור צנזורה בכלי תקשורת אחר

​

בנוסף, ככתוב למעלה, שאיתי בלומנטל פרסם בחשבון הטוויטר שלו, שאסרו עליו ידיעה מסויימת, הוא פרסם מהי הידיעה שמנעו ממנו לפרסם רק מפני לאחר 20 דקות ראה את הידיעה שלו באלה ״וואלה!״, מרגיז נכון? הרי אם אין מדיניות של אכיפה ספציפית, שמחייבת את כולם, הוא הגוף הצבאי הזה, דיי מיותר, כך הגיב גרינצייג על ציוץ בטוויטר של איתי בלומנטל, הוא טוען שניתן לסגור אותו ולהעביר את הכסף לשיקום העוטף, ושכל עיתונאי יפעל על פי שיקול דעת, ועל פי כללי האתיקה

​

אלו לא שתי מקרים חריגים, זה משהו שחוזר על עצמו שוב ושוב ובמלחמה תפס יותר תאוצה אודי הירש, שעורך את תוכנית ׳מהצד השני׳ אמר; "לא שהיו לי אשליות לגבי הצנזורה הצבאית, אבל למדתי השבוע על בשרי שהשיקולים שמנחים אותה לא קשורים (רק) לביטחון המדינה, אלא לרייטינג, כוח ויוקרה"

​

חשוב להבין, שהכותרת של פרסום ראשון, שנראת לקוראים נוצצת בעין, אך הם לא מייחסים אליה חשיבות מיוחדת, העיתונאים נלחמים על מנת שהידיעה שלהם תיכתב תחת ״פרסום ראשון״, ולכן חשוב שתהיה אכיפה מסודרת, שלא תפגע באף גוף תקשורת, שלא יאפשרו לגוף תקשורת אחד, את מה שיאפשרו לגוף תקשורת השני

​

בעקבות כל השיח על הצנזורה הצבאית, אחראית חופש העיתונות הארגון העיתונאים והעיתונאיות, ענת סרגוסטי שלחה בתאריך 28.11.23 מכתב לצנזור הצבאי הראשי ובו רשמה טענות על חשד לאפלייה בהפעלת סמכויות הצנזורה כלפי עיתונאים וכלי תקשורת

​

לפי דעתי כיום בשנת 2024, הצנזורה נחוצה לנו מאוד, במיוחד בתקופת מלחמת חרבות ברזל, ואם וכאשר לא תהיה לנו צנזורה, כל עיתונאי היא חופשי לפרסם את מה שיחפוץ בו וזה יכול מאוד לפגוע בנו כמדינה

​

לצורך הדוגמה, לאחרונה מתרחשים מבצעיים צבאים סודיים להשבת החטופים, אם וכאשר עיתונאי יפרסם שבעוד 3 שעות (למשל) כוחותינו נכנסים לעזה, לחלץ מספר חטופים, דבר זה יכול לחבל במבצע, ולגרום לנו לראות רע בעולם, וככל הנראה, להכעיס את מדינות ערב השכנות לנו, שלא בדיוק מחבבות אותנו, ולא חסרים כאלה

​

זאת אומרת, פרסום כזה של עיתונאי ללא מנגנון של פיקוח וביקורת יכולה להביא להרס יחסי ישראל עם מדינות אחרות למשל, ולסכן את ביטחון המדינה, ואת ביטחון החטופים הנמצאים במקום שגם ככה איננו בטוח מראש

​

מצד שני, אם תהיה צנזורה חריפה מידי, שפוסלת ידיעה שאפשרי לגמרי לפרסם אותה, לעיתונאים יהיה קשה להתנהל, הם יהיו צריכים להיות מאוד זהירים ועדינים במילותיהם על מנת שלא יפסלו להם כתבות, הציבור לא יהיה מודע מה קורה במדינתו, ויכנס לפאניקה, לדוגמה, אם הצנזורה הצבאית הייתה אוסרת לפרסם שאנו נכנסים למערכה בצפון, הציבור לא ידע מה לחשוב, ויצטרך לנחש מה יקרה, הוא לא יידע איך להערך לסיטואציה

​

למשל בזמן האחרון יש ירי טילים ללא הרף בצפון הנשלחים מלבנון, אם הציבור לא היה מודע שיש מתיחות בלבנון, ויש משפחות מפונות, ברגע שיהיה ירי טילים מלבנון באזורים כמו חיפה או הקריות, הוא היה נכנס לפאניקה, ואני בטוחה שאזרחים רבים היו נכנסים להתקפי חרדה כי האזעקה הגיעה אליהם במפתיע, בלי הכנה מוקדמת שדבר כזה עלול לקרות

​

חשוב לזכור, כל סוג של קיצון הוא אינו טוב, חשוב למצוא את האמצע בין שניהם, אבל גם כאשר מוצאים את האמצע, אין להפלות גופי תקשורת. על מנת ליצר מנגנון פיקוח הוגן והגון, חייבים להיות כללי מדיניות שאוכפים את כל הגופים, ולא לאפשר לגופי תקשורת כאלו ואחרים לקבל את הכותרת ״פרסום ראשון״ שהעיתונאים כל כך כמהים וצמאים לה, על חשבון גוף תקשורת אחר, שרצה לפרסם את אותה ידיעה בדיוק, והצנזורה לא איפשרה לו

​

לכן לפי דעתי צנזורה היום, מאוד מאוד חשובה לנו כמדינה, במיוחד על פי המצב שאנחנו נראים כלפי העולם, ושאנחנו לא בדיוק המדינה החביבה על כולם, המדינה הקטנטנה שלנו היא המדינה הכי שנויה במחלוקת בעולם, ולכן יש לנקוט באמצעי זהירות במיוחד בתקשורת הישראלית