ניקוי ראש הייתה תוכנית הסאטירה השנייה ששודרה בטלוויזיה הישראלית, היא הייתה משודרת בערוץ הראשון, שהיה בזמנו ערוץ היחיד, והייתה לה החשיפה גדולה ולכן תוכנית הסאטירה השפיע מאוד על הפוליטיקה בישראל, ועל סדר היום הציבורי. התוכנית שודרה בשנים 1974-1976, ועוררה ביקורת רבה, ״ניקוי ראש״ עסקה בעיקר להביע ביקורת על הפוליטיקה הישראלית, ובאופן מורחב יותר על הפוליטיקה במזרח התיכון, החברה האשימה את יוצרי התוכנית שהם נוטים לצד שמאל בפוליטיקה הישראלית, אף על פי שיש רבים שיתווכחו אם קיים בכלל צד ימין ושמאל. חלק מן המתלוננים על הסדרה היו גם ראש הממשלה ושר הביטחון ז״ל יצחק רבין, ובנוסף גם משה דיין רמטכ״ל לשעבר, ואף מצד הימין, חיים לנדאו שהיה פליטיקאי ומפקד האצ״ל בעברו. אך מנגד התוכנית לא עסקה כולה בפוליטיקה המצויה, אלא גם במתיחות עם מצלמה נסתרת, פרודיות לעיתים הייתה יותר קלילה ומצחיקה. אולם בעונה השנייה של התוכנית, הביקורת החריפה יותר, והעיתונים והכנסת בעיקר רצו להוריד את התוכנית או ליצור איזון בין כותבי הסדרה ולהביא כותבים שנוטים לצד ימין. התוכנית זכתה לפופולאריות גבוהה במיוחד עם זאת הצוות, הכותבים וההפקה החליטו לא להמשיך את התוכנית והיא ירדה מן המסך אחרי שתי עונות בלבד.מטרת התוכנית ניקוי ראש הייתה להביע ביקורת על הפוליטיקה, ולהעביר מסרים ואת דעתם של הכותבים דרך המערכונים, הומור זוהי דרך שבה ניתן להביע ביקורת על שלל דברים, למשל ביקורת על מנהיגי המדינה, נגד תופעות חברתיות, וכו

​

הכותבים והיוצרים רצו להעביר ביקורת על הממשלה, הם בעצם הציגו כביכול את שר ההסברה נואם ובעצם אומר את כל הדברים הרעים במדינה למשל, יחסי אנוש מעוררים, תביעות מוגזמות, אמצעים מוגבלים, שביתות פראיות וכו… ובסופו של דבר הוא אומר שהוא מציע לסגור את המדינה ל3 חודשים, לפטר את התושבים ולערוך בדק בית יסודי. כביכול הוא צוחק על כך ששר ההסברה האמיתי איננו יכול לתת תשובות הגיוניות למחדלים כאלה ואחרים, ובדרכ כשקורה מחדל מסוג זה או אחר נהוג לומר ״שכולם יפוטרו״, ״נבדוק את הנושא״, ״ההאחראי יענש״ ועוד כל מיני דברים כאלה ואחרים כאשר אנשים אומרים בשביל לא לקחת את האחריות על עצמם, במערכון הספציפי הזה, העבירו ביקורת צחקו ולעגו על שר ההסברה והוציאו אותו כאחד שאיננו יודע לספק תשובות, או לקחת אחריות, ואפילו על המבטא והעברית הלא תקינה שלו צחקו, במערכון הוא מציע לסגור את המדינה לשלושה חודשים, ולפטר את כל האזרחים, והוא הוסיף שהוא מקווה שיהיה אפשר להחיות את המדינה ולהנחיל אותה על יסודות תקינים ובריאים יותר. ובסיומו של המערכון אומרים המדינה הבאה תיפתח בעוד כ3 חודשים, צחקו על כך שהפוליטיקאים של אותה התקופה מתייחסים למדינה כאל חפץ, אל משהו שאפשר לתקן סתם ככה מעצמו, שהיא כביכול מקולקלת ויש לה תיקון אוטומטי, מעבר לזה הוא גם התחיל לאכול באמצע הנאום, ניסו לשקף לנו זלזול שלו כלפי התושבים, כלפי המדינה, שהוא מתחיל לאכול

.באמצע נאום שמשודר בשידור ישיר

​

על מנת לחדד, המסר שהם ניסו להעביר זה את הזלזול של הפוליטיקאים, בכך ששר ההסברה, בין השרים החשובים של המדינה אוכל סנדוויץ באמצע נאום חשוב, או שמישהי שנראה שתפקידה היא שופטת, דופקת עם פטיש עץ על השולחן בשביל ״לחוקק״ שהמדינה תיסגר ל3 חודשים, כאילו הם לא אלו שצריכים לתקן אותה או לקחת אחריות על המחדלים שלה, אלא שהיא מסתדרת מעצמה

​

התיאוריה המתאימה ביותר למערכון זוהי תאוריית ההרפייה, על פי תאוריית ההרפייה ההומור הוא כלי לבטא נושאים אשר שנויים במחלוקת למשל פוליטיקה, שקשה מאוד לחברה לקבל, ולדבר על כך בלי להתווכח, לדוגמה, במהלך שנת 2023 היו מחמאות והפגנות ענק על הרפורמה המשפטית שאזרחי המדינה לא הצליחו להסכים עליה וכתוצאה מכך נוצר קרע גדול בעם.
גם אז, פוליטיקה הייתה נושא שנוי במחלוקת, רק דרך ההומור והסאטירה, יהיה ניתן לדבר על נושא, ולצחוק עליו מבלי להתווכח. על פי התאוריה התפקיד העיקרי של ההומור זה לשחרר לחץ, ואנרגיה. בעצם במערכון לועגים על ההתנהלות של המדינה ועל מחדלים למיניהן, ומניחים את הנושא המוקצה כביכול, פוליטיקה על השולחן, ומדברים עליו בצורה הומוריסטית

 

אם המערכון היה משודר היום הייתי מקצינה עוד יותר את הנאום שלו, הריי כל הקטע של התוכנית, זה שהיא הומוריסטית, סאטירה, אני הייתי פותחת את המערכון עם הקריין אך במקום להגיד: ״נעבור לבנייני האומה בירושלים״, הוא היה אומר: ״נעבור לוילה הצנועה בקיסריה של השר להסברה״ הייתי משנה במקום ששר ההסברה יעמוד על דוכן הנאומים, הוא ישב על כורסא מפוארת בסלון, רגליים על השולחן, ברקע בריכת שחייה ארוכה, בנוסף, שהוא יוסיף מקרים בנאום שלו שקרו לא לפני הרבה זמן לדוגמא: ״לא ניתן יותר לסמוטריץ לדבר אנגלית״, ״חוסר ההחלטיות של עידית סילמן הוא גם מחדל מהגדולים ביותר״…

 

בחרתי במערכון של ״ארץ נלחמת״ מהדורה מיוחדת של ארץ נהדרת ששודרה ב14.11.23, הפרק השלישי של המהדורה המיוחדת, שבה יש מערכון שביבי כביכול משליך את האחריות על מישהו אחר, על הצבא, מאשים את המפגינים שבגללם פרצה מלחמת חרבות ברזל, ואומר שעדיין אפשר לסמוך על מוסד, הצבא והשב״כ למרות הפאשלה שהם עשו, וביבי כביכול מתנער מאחריות, בדומה לכך גם שר ההסברה במערכון של ניקוי ראש, מתנהר גם הוא מאחריות, ומספר על הרבה מחדלים ואינו לוקח

אחריות על אף מחדל

​

התפאורה, התלבושות, האיפור, השיער, כל הפרטים הכי קטנים נורא מדוייקים בארץ נהדרת, לעומת זאת בניקוי ראש התפאורה גם כן מושקעת אבל ברור שאי אפשר להשוות הפקת ענק של ארץ נהדרת שעומדת על כמה מיליונים לבין הפקה של המאה הקודמת, עברו חמישים שנה, ברור שזו לא תהיה אותה הרמה, לא היה את אותה היכולת הכלכלית, לא היו טכניקות איפור מבריקות כאלה להפוך נשים לגברים, גברים לנשים, צעירים לזקנים, ועוד.. אך מה שכן רמות הדיוק והמשחק לא נופלות בשני הצדדים, גם ב2023 וגם ב1974 רמות המשחק מדוייקות הדיקציה במקום, המבטא שם, וגוון הקול זהה לאותו שרוצים לחקות, ברמת המשחק שני המערכונים דומים זה לזה

בארץ נהדרת היו יותר בדיחות קטנות כאלה במהלך הנאום, על מנת להקליל את הנושא, הרי הנושא של ארץ נהדרת היה המלחמה והחטופים, חשוב לזכור שהמלחמה פרצה חודש ושבוע לפני שידור המערכון כך שהכל ככ טרי, וניסו לצחוק ולהעביר ביקורת על ראש הממשלה, דובר צהל וכו… להבדיל בניקוי ראש, פחות היו בדיחות אלא ממש סיפרו על המחדל במדינה, אך מה שכן באמצע המערכון של ניקוי ראש התחיל שר ההסברה לאכול סנדוויץ, בשביל להעביר לנו על הזלזול שלו בנו כאזרחים, לעומתו ביבי אינו אכל משהו תוך כדי
 
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מלחמת חרבות ברזל התחילה נכון לשידור המערכון בארץ נלחמת, לפני כחמישה שבועות, בדומה לניקוי ראש, גם מתאימה לתאוריית ההרפייה, במלחמה נהרגו 1210 אזרחים, 244 אזרחים נחטפו לעזה, חשוב לדעת כיצד לגשת לדבר על הנושא הכבד הזה, על פי התאוריה תפקידו של ההומור הוא שחרור מתחים ואנרגיה, ניתן לדבר על הכל, בצורה הומוריסטית, אך הנושא לא היה בהכרח מתקבל בצורה אחרת כלשהי, שהיא אינה הומוריסטית מפני שזה נושא כבד ורגיש במיוחד. ולסיום זה היה ברור מאליו שבין המערכונים יהיו פערים הריי איך לא, מדובר בהפקות טלוויזיה בפער של 50 שנה, הטכנולוגיה התפתחה, היכולות הכלכליות התפתחו, הרייטינג נפתח, עולם האיפור והשיער התפתח גם הוא, אבל דבר אחד נשאר כפי שהוא היה, ההומור, אומנם בכל מערכון יש בדיחות שמתאימות את עצמם לאותו הזמן, אבל לכל מערכון יש את ההומור שלו שתמיד ישאר חלק מהחברה שלנו