בכל חברה דמוקרטית שהיא חייבת להיות תקשורת חופשית הרי אם התקשורת לא חופשית איזה מן חברה זו? התקשורת היא כלי להביע דעות ועמדות במגוון תחומים, חברתיים, פוליטים וכו
הסאטירה באמת מדגישה את חופש הביטוי, היא משקפת לנו כמה הוא קיים, ומשמעותי עבורנו, אם לא היה קיים חופש הביטוי, ככל הנראה שלא היו משודרות תוכניות שצוחקות על הממשלה או שצוחקות בכלל, הרי בצפון קוריאה אין את זה, באיראן אין את זה, ובעוד ככ הרבה מקומות בהם השלטון הוא דיקטטורי אין את זה

 

לפי דעתי לא קיים הבדל בין תוכן של ערוץ מסחרי לבין תוכן של ערוץ ציבורי אבל מנגד כן קיים במובן מסויים, בסופו של דבר המטרה של הערוץ המסחרי זה לעשות כסף, ישימו לב לזה בין אם במערכונים פתאום תיכנס פרסומת סמויה, כמו למשל שכולם ישתו בין רגע קוקה קולה זירו, ויגידו טעם החיים כמו למשל בקליפ של נועה קירל ״פנתרה״ ראו אותה מספר פעמים שותה קוקה קולה זירו, כי זו החסות שמימנה את הקליפ. בערוץ מסחרי חווית הצפייה תהיה הרבה יותר משמעותית מפני שלא יהיו פרסומות באמצע, זה נותן חוויה הרבה יותר עצומה לצופה, הריי אנו רגילים בערוצים המסחריים ל10 דקות פרסומות כל 20 דקות אך בערוץ מסחרי זה לא ככה וזה אכן חלק מהדברים שעושים את ההבדל. אבל מעבר לפרסומות או לחסויות, ההבדל בתוכן תלוי אך ורק בכותבים וביוצרים, ומי שיקבע באיזה ערוץ יותר מצחיק, יותר שווה לצפות, אלה רק הצופים, ואת בתוצאות של איזה ערוץ יותר עדיף ניתן להבחין לאו דווקא רק דרך הרייטינג, היום הרשתות החברתיות מוצפות בקטעים קצרים מתוך תוכניות למיניהן, סדרות מתח, דרמה, ריאלטי, וגם סאטירה והומור, כיום הרשתות החברתיות הן אלה שקובעות, אחוזי הרייטינג אולי רק מרמזים על מי צפה בתוכנית אבל תמיד יש את אלו שנחשפו אליה דרך הטיקטוק או הפייסבוק, אלו שראו בשידור חוזר, ולכן רק הצופים יוכלו לקבוע איזה ערוץ יותר טוב ולדעתי אין הבדל בתוכן בין הערות המסחרי לערוץ

הציבורי זה רק תלוי מאיזה צד של המטבע מסתכלים על זה

​

המון אנשים חלוקים בדעותיהם לגבי מה מותר ומה אסור להגיד בסאטירה ומה לא, חשוב לזכור, סאטירה מבוססת על איש ספציפי או קבוצת אנשים או פעילות כלשהי שאליה משתייכים אנשים, למשל זה יכול להיות על איש מפורסם, או על הפוליטיקאים, או סתם למשל שצוחקים ויורדים על כל האנשים שמתאמנים בחדר כושר. הסאטירה נמצאת ברובה ברשתות החברתיות ולא בהכרח בטלוויזיה, אפילו בלי לשים לב, אנחנו נחשפים לכל כלל הרבה אמירות שבאות ממקום של צחוק, אבל האם יש לזה גבול מסויים? אז התשובה היא כן ולא, יש אנשים שיכולים לרדת ולצחוק על אחרים, אבל כשזה נוגע אליהם הם נפגעים, יש אנשים שברגע שצוחקים עליהם נפגעים ולוקחים קשה, ויש אנשים שזה בכלל לא מזיז להם והם צוחקים ביחד איתם, חשוב לזכור שכל בן אדם או שונה, כל אחד מאיתנו בעל רגשות ומחשבות, זה מובן מאליו שלא לכולם יהיה את אותו החוש הומור.

לדוגמא, בשנה האחרונה התפרסם ברשת מישהו בשם אורן להב, בן 15 מחולון, הנוער של היום הרבה יותר מודע מהנוער של אז, והוא ילד קצת יותר חסר מודעות, הוא העלה לטיקטוק כל מיני סרטונים שלו, וקשה ממש למצוא תגובה אחת שלא צוחקת עליו, ויורדת עליו, משתמשת בסאטירה שהוא כלי מדהים לככ הרבה דברים, לרעה

 

:קישור לסרטון טיקטוק של אורן
https://vt.tiktok.com/ZSN9gDuC9/

​

:הינה מספר תגובות וטוקבקים שקיבל אורן בטיקטוק על הסרטון

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

לדוגמא, בשנה האחרונה התפרסם ברשת מישהו בשם אורן להב, בן 15 מחולון, הנוער של היום הרבה יותר מודע מהנוער של אז, והוא ילד קצת יותר חסר מודעות, הוא העלה לטיקטוק כל מיני סרטונים שלו, וקשה ממש למצוא תגובה אחת שלא צוחקת עליו, ויורדת עליו, משתמשת בסאטירה שהוא כלי מדהים לככ הרבה דברים, לרעה

 

עוד דוגמא לזה זאת אגם נווה בת 16-17, התפרסמה בטיקטוק בגלל שהיא אוהבת שווארמה ובעלת עודף משקל שלא רואים כל יום, כל סרטון שלה, מקבל אלפי תגובות פוגעניות ומעליבות על עקב כך שהיא נמצאת מעל הממוצע

​

:קישור לסרטון טיקטוק של אגם
https://vt.tiktok.com/ZSN9gpjYb/

 

:מספר תגובות וטוקבקים שאגם קיבלה בטיקטוק על הסרטון

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

גם פה אנשים לא מודעים לכך שהיא יכולה לפתח מכל התגובות האלה הפרעות אכילה יש לה על הסרטון מעל ל-5000 תגובות, אני מוכנה להתערב שלפחות מעל חצי הם תגובות רעות היא באופן ספציפי יורדת להתמודד עם התגובות האלו אבל אם זאת הייתה ילדה שאין לה חוסן נפשי חזק כמוה? אז כן לסאטירה יש גבול