התוכנית משחקי השף היא תוכנית ריאליטי ישראלית שהעיסוק העיקרי בה הוא בישול,

אשר משודרת משנת 2014 ברשת, ערוץ 13, היא מונה 7 עונות, העונה השביעית משודרת

ממש עכשיו. השופטים בתוכנית הם שפים מפורסמים וידועים, מעונה לעונה השפים

עלולים להשתנות, למשל בעונה הקודם נכחו 6 שפים, ובעונה הנוכחית יש 3 שפים; אסף גרניט, מושיק רוט ויוסי שטרית. השחקנית והדוגמנית מירי בוהדנה היא מנחת התוכנית

​

​

​

​

​

​

​​

​

​​

משחקי השף משתייכת לתוכניות הריאליטי מהסוג שמבוססות על הפקה ומשתתפים, לקהל בבית אין כל יכולת להשפיע על התקדמות התוכנית, התוכנית מצולמת מראש ולא בשידור חי ומשודרת בהדרגה מספר פעמים בשבוע, ולכן הקהל אינו חלק פעיל מהתוכנית ולא משפיע על התקדמותה. המשתתפים נשפטים על פי המנות שהם מכינים, וגם מודחים מהתוכנית בהתאם לכך. על המשתתפים מפעם לפעם להכין מנות על פי קונספט מסויים או קריטריון כלשהו, והשפים טועמים את המנות בטעימה עיוורת ולפי כך מחליטים כל אחד לחוד האם המנה הזו ראויה להמשיך לשלב הבא או שלא, ההחלטה מי מהמשתתפים מודח היא בידי השפים בלבד, ועל מנת שלא תהיינה אפליות כאלו ואחרות, השפיטה נעשית בטעימה עיוורת כך שלא ידוע מי הכין את המנה. הצילומים של התוכנית נעשים באולפן סגור שבו נמצאים רק ההפקה, השפים והמנחה, המתמודדים ובשלב הראשון לתוכנית נמצאות גם המשפחות והחברים באולפן, אשר מחכים בחדר נפרד לתשובה האם אותו מתמודד עבר או לא ותגובתם מצולמת. ולכן משחקי השף משתייכת לקטגוריית תוכניות ריאליטי המבוססות על הפקה ומשתתפים

​

לתוכניות ריאליטי יש מספר מאפיינים, ועל מנת שתוכנית מסוימת תיחשב כתוכנית ריאליטי, היא צריכה לכלול בתוכה את מאפייני תוכנית הריאליטי

;הינה כמה מהמאפיינים

התמקדות בנושא; בתוכנית הריאליטי משחקי השף, מתמקדים בעיקר במתמודדים המתחרים על תואר ״השף המוכשר בישראל״. הצלמים עוקבים אחרי כל המתמודדים ומתעדים אותם

דרמטיות; במשחקי השף דרמטיות היא שם המשחק, כבר בשלב הראשון בו מתמודד עושה אודישן, והמשפחה שלו מחכה לו בחדר ליד, הוא צופה בשפים מביעים דעה על המנה שלו דרך מסך טלוויזיה בחדר סגור, והשידור נקטע באמצע כשהם מחליטים אם הוא עובר לשלב הבא או לא, וגם הצופים לא יודעים לאותה נקודה אם הוא עבר או לא, וכמובן שיש מוזיקה דרמטית ומותחת ממש כמה שניות לפני שמגלים אם הוא עבר לשלב הבא או לא

אנשים אמיתיים המייצגים את עצמם; כל המתמודדים שבאים לתוכנית  בסופו של דבר מייצגים את עצמם, ולא מגלמים דמות מסוימת, חלק מהמשתתפים טיפה יותר מפורסמים, הם עושים כמו כולם את האודישן של הטעימה העיוורת, ולא מקבלים יחס מועדף או פריבילגיות למיניהן

משחקי השף היא תוכנית ריאליטי מפני שחלק מן המאפיינים של תוכניות הריאליטי, נמצאים בפורמט עצמו של משחקי השף ולכן היא נחשבת תוכנית ריאליטי

​

סוד ההצלחה של משחקי השף זה תחרות, משחקי השף עצמה מתבססת על תחרות, בכל שלב יש תחרות, תחילה בשלב הראשון של התוכנית שלב הטעימה העיוורת, אתה מתחרה נגד הזמן

.אחר מכן בשלב קרבות המטבח אתה מתחרה עם הנבחרת שלך, נגד שאר הנבחרות, וככה זה ממשיך עד לגמר

באופן כללי בתוכניות הריאליטי יש תחרות, שבה המשתתפים נאלצים להתמודד זה מול זה. המטרה היא להצליח, אבל ההצלחה שלהם תלויה בכישלון של אחרים. כלומר, כדי שמישהו יצליח, אחרים צריכים להיכשל, והתוכנית מבוססת על יצירת מתח ותחרותיות בין המשתתפים. התחרות הזו יוצרת מתח ומעוררת רגשות שונים גם אצל המשתתפים וגם אצלנו הצופים, והמתח הזה הוא מתח כיפי, זו כמו אופוריה בשביל הצופה להיות במתח שיא ואז ישר להיות בנפילת מתח כזו, וכיף גם לצפות בתגובות השונות של המתמודדים כשהם במתח, ולראות איך התחרות השפיעה עליהם
ולכן ללא ספק סוד ההצלחה של התוכנית משחקי השף היא תחרות

 

אנשים צופים בתוכנית הריאליטי משחקי השף מפני שהיא עונה על מגוון רחב של צרכים, על פי גישת הצרכים והסיפוקים, הצופים בוחרים במודע במה לצפות והם מונעים לפי צרכים כלשהם, לכל אדם יש צרכים שונים מהאחר, וכל אחד מנסה לספק את הצרכים הללו בדרך

משלו, חלק מהצרכים הללו שקיימים אצלנו, כל אחד מוצא את מה שהוא מחפש בתוכנית, וזה משתנה מאדם לאדם

​

משחקי השף מציעה לצופים אפשרות לברוח מהמציאות היומיומית שלהם ולהתנתק משגרת החיים, הרי שום דבר ממה שהולך בתוכנית לא קרוב למציאות של האנשים הרגילים מהשורה, אלו שצופים בתוכנית. כל הדברים קורים בתוכנית עצמה, למשל החשיפה לעולם הבישול אחר ממה שכולנו מכירים, והמטבח הטלוויזיוני, המלא במתחרים מוכשרים כל אחד בתחומו, שנותן לנו הצצה לאינטריגות המתקיימות במצבים שונים ובמצבי לחץ, יציאה מהקופסה שלא רואים בכל יום

כל הדברים הללו מאפשרים לצופים להיסחף לעולם אחר שבו הדאגות הרגילות נעלמות והם מתרכזים במתח ובציפייה של מי ינצח בסופו של דבר. צורך זה נקרא אסקפיסטים, פירושו הוא בעצם הסחה, כל אדם צריך מידי פעם לברוח מהשגרה שלו, להפיג מתחים, ״לברוח מהבעיות שלו״, התוכנית משחקי השף בעצם עונה על הצורך הזה, ונותנת לנו הצצה לעולם המטבח הטלוויזיוני שרחוק מאוד מהשגרת חיים והמציאות של רובינו

משחקי השף גם מספקת לצופים חוויה רגשית

בשלב הראשון, באודישן הטעימה העיוורת, המתמודדים מציגים את עצמם מול השפים, מספרים את הסיפור חיים שלהם, על הניסיון שלהם במטבחים, על המנה עצמה שהם הכינו וכו… כל מתמודד בעל סיפור שונה, אחד הצרכים שיש לנו הצופים ואנחנו מוצאים בתוכניות הריאליטי כמספקות את הצורך הזה, זה הצורך החברתי, כאשר יש מתמודד עם סיפור חיים שמזכיר ודומה לסיפור חיים שלנו, אנחנו אוטומטית נתחבר אליו כי אנחנו נראה באותו מתמודד, את עצמנו רק בצורה אחרת. מעבר לכך יש מתמודדים עם סיפור חיים קשה שגם אם הוא לא דומה לסיפור שלנו, הוא יכול לגעת בלבבות של כולנו

​

בנוסף לכך, משחקי השף עונה גם על צרכים קוגניטיביים של הצופים. התוכנית חושפת אותם לטכניקות חדשות של בישול, מגלה להם חומרי גלם לא מוכרים ובעצם מעשירה לצופים את הידע הקולינרי. אפשר ללמוד הרבה מהשפים, לראות את צורת העבודה שלהם, הדרך בה הם מנהלים נבחרת שלמה של טבחים שכל אחד בא מתחום אחר במטבח. אנשים ששואפים להתפתח ולגדול בעולם הקולינרי הזה מרחיבים את הידע שלהם, לומדים רעיונות חדשים ליצירת מנות ואפילו מקבלים השראה להתנסות במנות מורכבות בעצמם. במהלך סרוויס, המתמודדים מסבירים מה הם עושים, ולמה הם עושים, זה יכול ללמד המון אנשים שרוצים להתפתח בתחום

​

משחקי השף עונה על צרכים מסוימים שקיימים אצל הצופים שלה, מה שהופך אותה לתוכנית פופולרית, מעניינת, ומושכת את העין, גם לאנשים שלאו דווקא באים מהתחום, אפילו אנשים שלא מצליחים להכין חביתה יכולים ליהנות מהתוכנית באותה המידה שאנשים שבאים מעולם המטבח יהנו, זה לא סותר אחד את השני, כי התוכנית מלאת ערך מוסף, והיא לא מספקת רק למידה קולינרית או בידור

​

רב-תרבותיות זו היא גישה המעודדת קבלה ושילוב של תרבויות שונות בתוך חברה אחת, אבל עדיין שומרת על המסורות, המנהגים והשפות השונות של החברים בקבוצה, במקום לקחת את כל התרבויות וליצור באמצעותם תרבות אחת אחידה, הגישה הרב-תרבותיות מכירה בכך שחשוב לכל קבוצה לשמור על התרבות שלה כי זה בעצם מה שמייחד אותה. בישראל, רב-תרבותיות היא תופעה ידועה ומורגשת בגלל המגוון הרחב של העדות והקבוצות האתניות השונות המרכיבות את החברה שלנו. אנו מוקפים באשכנזים, מזרחיים, אפריקאים, צברים ויוצאי ברית המועצות שעשו עלייה לארץ ישראל

החברה הישראלית מאופיינת במסורות שונות, ממגוון עדות שונות, מה שמאפשר מפגש בין תרבויות ומסורות שונות, ובתחום הקולינריה הדבר ניכר במיוחד

​

פוליסימיות היא תכונה שמאפיינת מושגים, סמלים ומילים שיש להם משמעויות מרובות, מה שמאפשר לקהלים מגוונים לפרש את האותו הדבר רק בדרכים שונות, בהתאם לרקע התרבותי, החברתי והאישי שלהם. הפוליסימיות מאפשרת לכל צופה למצוא פרשנות אישית בתכנים שהוא רואה, לגלות משמעויות נוספות וליצור חיבור אישי לתוכן שמוצג לו. בתוכניות כמו משחקי השף, הפוליסימיות מאפשרת לצופים לראות בה לא רק תחרות בישול, אלא גם במה המייצגת ערכים מגוונים ותכנים עמוקים, למשל כמו הסיפורים שמספרים המתמודדים

​

במשחקי השף באים לידי ביטוי גם הגישה הרב-תרבותיות וגם הפוליסימיות. יש מגוון ענק של מנות המוצגות בתוכנית שמדגישות לנו את הרב-תרבותיות הישראלית. למשל באחת העונות של משחקי השף, הייתה משימה לכל המתמודדים לבשל מאכל מסורתי שקשור לעדות שלהם, היה אפשר לראות שהמתמודד המרוקאי בישל חריימה, המתמודד הפרסי בישל חורש סבזי, המתמודד העיראקי הכין קובה סלק וזו רשימה שלא נגמרת

​

בעצם המתמודדים שהם טבחים מוכשרים אחד אחד, כל אחד מהם בא מעדה אחרת וממסורת שונה, הביא את הרקע העדתי שלו על הצלחת, וכל מנה בעצם הופכת לסיפור המספר על תרבות, משפחה ומסורת של המתחרה שעומד מאחוריה. הצופים בתוכנית יכולים למצוא את עצמם מתחברים למנות ולסיפורים בהתאם לרקע האישי והעדתי שלהם, ובכך נוצרת עבורם חוויה אישית ומרובת משמעויות.

הפוליסימיות של התוכנית מאפשרת לצופים להתחבר לתכנים בדרכים שונות. יש כאלה שרואים במנות ובסיפורים תזכורת למשפחה ולבית, אחרים מתמקדים דווקא בתחרות ובמאבק להוציא מנות מושלמות בדיוק כפי שאותן מתמודד תכנן אותם מראש בזמן מוקצב, כולל הקפדה על הפרטים הקטנים, ויש כאלו שרואים בתוכנית דרך להראות איך ישראל היא מדינה של תרבויות שמתחברות זו לזו, כלומר הפסיפס הישראלי. כל אחד יכול למצוא בתוכנית את מה שנוגע בו, וזה מה שהופך את  משחקי השף להרבה יותר מרק תחרות בישול אלא בעצם לבמה שמראה את המפגש בין התרבויות השונות ואת הסיפור הייחודי של החברה הישראלית

​

במשחקי השף, ישנם מספר קבוצות אוכלוסייה מיוצגות, התוכנית מציגה שפים מקצועיים לצד שפים חובבים, כאלו שעבדו במטבחים המפורסמים בעולם וכאלו שאוהבים לבשל בשישי, ההבדלים ביניהם ממש מראים את המומחיות והמיומנות של השפים המקצועיים, הנסיון שהם צברו, הטכניקות השונות באות לידי ביטוי, ומציגים אותם בתור מקצוענים, הייצוג שלהם כלפי חוץ הוא ייצוג של אנשי מקצוע שיודעים מה הם עושים
לעומתם, השפים החובבים מציגים את ההתלהבות והאהבה לבישול, החוסר הנסיון הזה שלהם בתחומים מסוימים יכול ממש להועיל להם, הם יכולים להעיז ולנסות דברים חדשים שטבחים מנוסים היו פוחדים לעשות, כי בסופו של דבר זו תוכנית טלוויזיה, ותהליך הכנת המנות של המתחרים מצולם, אם אתה טבח עם רזומה ענק, שניסה להעיז למקומות חדשים וזה התפקשש לו בדרך, זה מוציא לך שם רע, המון אנשים עם רזומה גדול ששם הולך מלפניהם היו פוחדים להעיז מידי בשביל לא להתרסק, כי יש להם שם שעומד מאחוריהם והם צריכים לשמור עליו

אבל לעומת זאת, טבחים חובבים שאף אחד לא מכיר ולא שמע עליהם, גם אם המנה תתפקשש, אין להם את הפחד של ״איך אני אראה כלפי חוץ״, הרי אין להם מה להפסיד, נהפוך הוא, יכול להיות שכאלו שצופים בתוכנית דווקא יעריכו את האומץ שלהם לנסות משהו שאף אחד אחר לא העיז לעשות, וזה מה שמקנה להם ייצוג שונה משל טבחים מקצועיים

​

   משחקי השף כוללת ייצוג של קבוצות מוחלשות, למשל באחת העונות

הגיע לתוכנית גבר בן 23, שסיפר שבמהלך ילדותו, בגיל 12.5 גר

באוהל ברוטשילד כחלק ממחאת האוהלים של דפני ליף, ואחרי שהיא

הסתיימה הוא ומשפחתו נדדו ממקום למקום. לפעמים ההפקה שמה

דגש על מכשולים והקשיים שעברו המתמודדים, ולא על הצלחות

או כישרונות בסופו של דבר צריך סיפור קשה אחד לפחות בפרק

   כי כדי לסחוף אנשים לתוכנית צריך פרומו טוב, ובשביל ליצור אחד              קישור לאודישן של מתן משחקי השף 

https://youtu.be/zx07Bn1N3hY?si=wDmfUjNkE571fIS1   כזה צריך סיפור חיים קשה של מתמודד מסויים, כיתוב דרמטי עם סימן שאלה, וככה בעצם מושכים את הצופים הקבועים וגם חדשים לצפות בפרק

באופן כללי, הייצוג ב״משחקי השף״ משקף רק חלק קטן מהמציאות שלנו, הוא משקף את מה שהתוכנית רוצה להציג לנו, ולא את השאר מסביב

שזה בעצם מתקשרת לתיאוריית הבניית המציאות, שבעצם אומרת שהדרך שבה אנחנו רואים את המציאות היא לא כפי שהיא, אלא איך

שהתקשורת מראה לנו את המציאות

​

תיאוריית המרכז והפריפריה של אלי אברהם מדברת על היחסים בין מקומות שיש להם יותר כוח והשפעה, כמו תל אביב וערים גדולות, לבין מקומות שנחשבים חלשים או רחוקים מהמרכז, כמו עיירות פיתוח ואזורי פריפריה. בתוכניות ריאליטי כמו “משחקי השף”, אפשר לראות איך היחסים האלה באים לידי ביטוי דרך הדרך שבה מציגים את המתמודדים ואת הסיפורים שלהם

​

למשל, מתמודדים שמגיעים מהפריפריה בדרך כלל מספרים על הקשיים שהם עברו, כמו בעיות כלכליות או חיים במקום פחות מפותח. הסיפורים האלה מוצגים כאילו הם סיפור הצלחה מעורר השראה, אבל זה גם מדגיש את ההבדלים בינם לבין מתמודדים מהמרכז, שמוצגים לפעמים כאנשים עם יותר אמצעים ונקודות פתיחה בחיים טובות יותר בהרבה, מהמתמודדים שבאו מהפריפריה

​

גם האוכל שהמתמודדים מכינים מראה את ההבדל. מי שמגיע מהפריפריה נוטה להציג מאכלים ביתיים או מסורתיים, כמו אוכל מזרחי, בעוד שמתמודדים מהמרכז מכינים אוכל שנחשב יוקרתי או “מודרני”. זה יוצר תחושה שיש פער בין תרבות הפריפריה לתרבות המרכז, אפילו בתוכנית טלוויזיה

דרך הייצוגים הללו, משחקי השף מראה  את ההבדלים בין המרכז לפריפריה בישראל, בדיוק כמו שהתיאוריה של אלי אברהם מסבירה

​

בשנה האחרונה, בתאריך ה-7.10.2024 בשמחת תורה, מדינת ישראל חוותה מתקפת פתע של ארגון הטרור חמאס, בה חדרו לישראל 6,000 מחבלים, מתוכם 3,800 מחבלי נוח׳בה (יחידת עילית של מחבלי החמאס), והשאר 2,200 מחבלים ובוזזים עזתיים שהצטרפו
כ-1,163 בני אדם נרצחו, בניהם, תינוקות, ילדים, מבוגרים וקשישים. כ-3,300 פצועים מתוכם כ-1,030 חיילים. נחטפו באכזריות 251 ישראלים וזרים, וכיום יש 101 חטופים חיים בעזה

ה-7.10 נגע בכולנו, אין ישראלי אחד שלא שמע סיפור על אדם שנרצח באכזריות, אין ישראלי אחד שלא שמע את סיפורי הגבורה, אין ישראלי אחד שלא כואב את כאבם של החטופים ומשפחותיהם, ואין ישראלי אחד שלא מעריץ את החיילי צה״ל

גם בתוכניות הריאליטי סיפורי הגבורה של החיילים, הנרצחים והחטופים מסופרים כל פעם סיפור אישי של אדם אחר, הקטע שאני בחרתי הוא של דניאלה נחום, בשלב הראשוני של התוכנית, בשלב האודישן של הטעימה העיוורת, דניאלה היא קונדיטורית מאשדוד היא עובדת במקצוע כבר 6 שנים, היא התייתמה בגיל שנתיים מאביה הביולוגי בעקבות תאונת אופנוע, אמא שלה הכירה אדם אחר, השף אלי אוזן, שגידל את דניאלה מגיל 7, וכשהייתה בת 9 הם התחתנו. דניאלה מספרת שהיה לה קשה מאוד לקבל את זה, מבחינתה לא היה לה אבא, ופתאום מישהו מנסה לתפוס את המקום של אבא אצלה בחיים​

 :האודישן של דניאלה נחום משחקי השף

https://youtu.be/p_IbU2ajv1U?si=SS6nuA9zP0ONcM-R​

היא מספרת שהיא מרדה בכל דרך אפשרית, בגיל 14 היא עזבה את הבית

ועברה לגור אצל סבתא שלה. בגיל 23 היא פתחה את הקונדיטוריה שלה

היא אומרת שנקודת המפנה בקשר שלה ושל אלי הייתה בפתיחה של

הקונדיטוריה, שהוא עזר לה ותמך בה, ולאט לאט היא ראתה אותו ממש

כחבר טוב ולא בתור הבעל של אמא שלה. כשעלה הרעיון ללכת למשחקי

השף, היא ואלי חשבו מה היא תוכל להכין שהכי יביא את עצמה לידי ביטוי

הוא הציע לה שתכין סביח מתוק, כלומר את כל חומרי הבסיס של הסביח

להחליף למשהו שמדמה באמת את הסביח חיצונית, אבל הוא בעצם מתוק

​

היא אמרה שהם קבעו לעשות טסטים למנה ב7.10 במוצאי שבת, אלי נסע לעשות חג אצל המשפחה שלו במושב גילת, ובבוקר של יום שבת הוא יצא לדוג בחוף זיקים, הוא לא ענה לטלפונים ושבועיים וחצי הוא נחשב כנעדר, עד שקבעו את מותו, המשפט שהכי נגע בי מכל מה שהיא אמרה זה שהיא אמרה; עד עכשיו ידעתי איך זה לגדול בלי אבא, עכשיו אני יודעת גם מה זה לאבד אבא

​

כשהחלו האזעקות שאלי ואביו אריה הלכו למיגונית של בחוף זיקים, המחבלים שחדרו דרך הים הגיעו גם הם אל המיגונית, הם זרקו פנימה אחד אחרי השני, שני רימונים שאת שניהם אלי השליך החוצה באומץ רב, וככל הנראה כשנזרק הרימון השלישי אלי הבין שלא יספיק להשליך אותו חזרה אז הוא נשכב עליו, לאחר מכן המחבלים נכנסו פנימה וירו בכולם. שרדו שלושה אנשים, אחד פצוע אנוש ושניים שהתחבאו מתחת לגופות. אלי אוזן גיבור

​

השף אלי אוזן ואביו אריה אוזן נרצחו במיגונית המוות בחוף זיקים ב-7.10.2024 השם יקום דמם

​

מלחמת חרבות-ברזל נוגעת בכולנו, מדינת ישראל זו מדינה מוכת טראומה, עבר למעלה משנה מאז שהמחדל הכי גדול שקרה אי פעם בתולדותיה של ישראל קרה, אבל הנזק הנפשי שהמלחמה השאירה אצל כל כך הרבה אנשים שאיבדו את היקרים להם ימשיך ללוות אותם יום-יום. לדבר על המלחמה, על הקורבנות שלה, על החיילים הגיבורים שנפלו בקרב וגם אלו שעדיין נלחמים בעזה ובלבנון, על החטופים שחיים בתופת אי שם במנהרות עזה, על האנשים המוכי טראומה שהגוף שלהם שרד את אותו תאריך מקולל אבל הנפש שלהם נרצחה באותו היום, זה מובן מאליו וצריך לעשות כמה שיותר

 

לפי דעתי, זה הקטע הכי מרגש שראיתי אי פעם בתוכנית , אף אחד לא נשאר אדיש לקטע הזה, דניאלה ומשפחתה בכו וגם השפים הזילו דמעה אף על פי התדמית הקשוחה שלהם כי אותו תאריך, השאיר טראומה משותפת במדינה שלמה
להיות ישראלי זה אומר לבכות על אנשים שלא הכרת, על גיבורים שלא זכית לראות אלא רק לשמוע עליהם מהקרובים שלהם, להיות ישראלי זה לחיות בתוך מדינה שמדממת מכאב שוב ושוב, שאף פלסטר לא מספיק גדול בשביל לעצור את הדימום שלה

השם יקום דמם